משרד עורכי דין מדרום קרוליינה תבע את פולימרקט ואת דראפט-קינגס (DraftKings) מכוח חוק אזרחי משנת 1712, בסעיף שמאפשר לכל תושב במדינה לגבות כסף שזרים הפסידו בפלטפורמות, ולשמור לעצמו חלק מהסכום. משרד Motley Rice הגיש את התביעה בבית המשפט של מחוז צ'רלסטון ב-29 ביולי 2026, בשם ג'יימס מ. יוז (James M. Hughes), תושב מחוז צ'רלסטון שאומר שמעולם לא סחר באף אחת מהפלטפורמות.

זו בדיוק הנקודה בסעיף שיוז מפעיל. סעיף 32-1-10 בחוק דרום קרוליינה מאפשר לכל מי שהפסיד 50 דולר או יותר במשחק מזל לתבוע את הזוכה ישירות, בתוך שלושה חודשים, ולקבל את הכסף בחזרה. סעיף 32-1-20, זה שעליו מבוססת התביעה הנוכחית, חל רק אם המפסיד המקורי לא תבע: הוא מאפשר לכל תושב אחר להיכנס במקומו ולגבות פי שלושה מהסכום, כשהוא מתחלק שווה בשווה בין התובע למחוז שבו הוחלף הכסף. יוז מעולם לא היה לקוח של אחת מהפלטפורמות. הוא תובע בתור אותו תושב אחר.

חוק שנכתב לשולחנות קלפים, מכוון לספר פקודות

שני הסעיפים מקורם בחוק האנגלי משנת 1710 הידוע כ-Statute of Anne, שביטל את האכיפה של חובות משחק גדולים והעדיף שמפסידים יגבו את הכסף ישירות מהזוכים, במקום שהמדינה תעמיד לדין את מי מהצדדים. דרום קרוליינה השאירה גרסה של החוק בספר החוקים הרבה אחרי שרוב המדינות ביטלו את שלהן, ובתי משפט כאן השתמשו בו נגד כל דבר, ממועדוני קלפים לא חוקיים ועד ערבי קזינו ללא רישיון. התביעה של יוז היא הניסיון הראשון לכוון אותו כלפי זירת מסחר בשווקי תחזיות.

הטענה בתביעה לא עוסקת כלל בהסתברות או בתמחור; היא עוסקת בהגדרה. פולימרקט ודראפט-קינגס פרדיקשנס מוכרות חוזים שמשלמים לפי מי שמנצח באירוע ספורט, וחוק דרום קרוליינה לא מבחין בין זה לבין הימור ספורט מסורתי רק בגלל שהחוזה מתבצע דרך בורסה ולא דרך דלפק של בית הימורים. הימורי ספורט עצמם אסורים בדרום קרוליינה, אחת מ-11 מדינות ללא שוק חוקי כלשהו, כך שעורכי הדין של יוז טוענים שהתווית "חוזה אירוע ספורטיבי", שהפלטפורמות משתמשות בה כדי לטעון לפיקוח פדרלי בסגנון ה-CFTC במקום לחוק המשחק המדינתי, לא מחזיקה מים.

עורך הדין ט. דיוויד הויל (T. David Hoyle) ממשרד Motley Rice ניסח את זה בגילוי לב רב יותר בכתב התביעה: "העיטור הרטורי של 'שווקי תחזיות' ו'חוזי אירוע' לא משנה את המציאות", ו"הנתבעים מסיתים, מציעים וגובים רווחים מהימורים בלתי חוקיים שתושבי דרום קרוליינה הציבו על תוצאות אירועי ספורט".

רשימת נתבעים ארוכה משתי המילים בכותרת

כתב התביעה לא עוצר בשתי הפלטפורמות. הוא מונה גם את CME ואת Crypto.com כשותפות בורסה וסליקה, לצד כמה עושי שוק שלא צוינו בשמם ומספקים את הנזילות שמאחורי העסקאות, וטוען שכל השרשרת מרוויחה מכסף שלפי החוק המדינתי מעולם לא היה אמור לעבור ידיים בדרך הזאת. הסעד שיוז מבקש הוא לא הכסף שלו; זהו פי שלושה מכל מה שתושבי דרום קרוליינה הפסידו בפלטפורמות, מחולק בינו לבין המחוזות שבהם זה קרה.

מאבק שונה מזה של מינסוטה

זהו מסלול שונה מזה שמתרחש במקומות אחרים. מינסוטה ניסתה להפוך מסחר בשווקי תחזיות לעבירה פלילית ממש, ושופטת פדרלית עצרה את החוק ימים ספורים לפני שנכנס לתוקף, בקביעה שהחוזים כפופים לחוק הפדרלי על סחורות ולא לסמכות המדינה. הרגולטור הצרפתי דילג על בתי המשפט לגמרי והורה לספקיות האינטרנט במדינה לחסום את פולימרקט ברמת הרשת. התביעה של יוז לא בוחרת באף אחד מהמסלולים האלה: היא לא מבקשת מרגולטור או מבית מחוקקים לפעול, והיא לא בוחנת עליונות פדרלית. היא מבקשת מחבר מושבעים במחוז צ'רלסטון להחיל חוק שכמעט זהה בגילו למדינה עצמה, על חשבונות שרוב מי שמימן אותם מעולם לא בחר לתבוע בגינם.

האם חוק שנכתב לחדרי קלפים של המאה ה-18 מגיע גם לספר פקודות דיגיטלי מודרני, זו כעת שאלה של חבר המושבעים הזה, לא של רגולטור.